החלטה בתיק מ"ת 27512-06-12 - פסקדין

1.                  נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון לשוד - עבירה לפי סעיף 402 (ב') לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; הפרעה לשוטר - עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין; ניסיון בריחה ממשמורת חוקית - עבירה לפי סעיף 257 לחוק העונשין בצירוף סעיף 25 לחוק; וכניסה לישראל שלא כחוק - עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952.

2.                  מתיאור העובדות שבכתב האישום עולה כי ביום 10.6.12 שהה המשיב עם אחר באיזור המנזר בעין כרם. הוא ניגש לשוטר, שהיה במקום בלבוש אזרחי, דור זבורוב, (להלן: "דור"), הניף אבן בידו לכיוון דור ואחז בצווארו של דור בחוזקה תוך שהוא צועק שיביא לו את כספו. דור הדף את הנאשם בבעיטה שלף את אקדחו, חבש כובע זיהוי משטרתי וקרא לעבר המשיב כי הינו 'משטרה'. הוא תפס את המשיב בידו ופקד עליו לשכב על הרצפה. המשיב התפרע וניסה לברוח. בהמשך לכך חברו לדור שני שוטרים נוספים כאשר הם חובשים כובעי זיהוי משטרתיים. אחד מהם הכה את המשיב והפילו על הרצפה והמשיב המשיך להשתולל תוך שהוא מכה בידיו וברגליו. השוטר השני הכה את המשיב בפניו אך המשיב המשיך להתנגד למעצר עד שנעצר.

3.                  הבקשה שבפני היא להורות על מעצר המשיב עד לתום ההליכים. המבקשת סבורה כי ברשותה ראיות לכאורה, קמות עילות המעצר של מסוכנות וחשש ההימלטות ואין חלופת מעצר ראויה. הסנגור אינו חולק על כך שקיימות ראיות לכאורה במובנן הצר אלא שמתעוררות לעמדתו תהיות שונות שיש בהן כדי לקבוע כי עוצמת הראיות היא נמוכה ולאפשר בחינתה של חלופה.

4.                   התשתית הראייתית נשענת על גרסתם של השוטרים המבססות את האמור בכתב האישום. המדובר בשלושה דו"חות פעולה המתארים באופן דומה את שאירע ואת שנכתב בכתב האישום. לצד דו"חות הפעולה נגבתה מהשוטרים גם הודעה שתוכנה דומה למה שנכתב בדו"חות הפעולה. המשיב מכחיש כי ניסה לשדוד את השוטר וטוען כי ברח בשל פחד מהשוטר לאחר שראה אותו עוקב אחריו. הוא מזכיר כי במקום היו חמישה שוטרים ולא שלושה.

5.                  הסנגור טען כי מדובר למעשה בגרסה אחת של שלושת השוטרים כשלמולה גרסתו המכחישה של המשיב. הוא הצביע על כך שכחלק מהפעילות נערכה תצפית באיזור שבמהלכה נראו המשיב ואדם נוסף שהיה עמו כשהם מסתובבים סביב המנזר, ליד הנחל, בחניון, בכניסה למנזר, בחזרה לחניון וכך הלאה. עוד ראו השוטרים את השניים נכנסים לחדרי המנזר כדי לגנוב משם דברים. הוא תהה כיצד זה לא עוכב האחר; כיצד לא מיוחסת למשיב העבירה שעניינה ההתפרצות ואולי הניסיון לגניבה. עוד תהה הסנגור להיכן נעלמה האבן - שאותה לפי הטענה הרים המשיב כלפי אחד השוטרים. שאלה נוספת שעורר הסנגור מבקשת לבחון את היתכנות האירוע ומדוע נזקקו שלושה שוטרים לכזו מידה של כוח כדי להשתלט על המשיב לפי טענתם ולשיטתו הדבר תומך בהנחה האחרת שהמשיב הוכה והואשם בשוד במסגרת עלילה. הסנגור הוסיף וטען כי מניסיונו אמורות להיות תצפיות נוספות לאירועים וכן כי אמורים היו להיות מעורבים שוטרים אחרים מעבר לשלושת השוטרים שערכו את דו"חות הפעולה.  בהקשר זה הוא ציין כי שני שוטרים אחרים הובילו את המשיב לבית החולים.

6.                  בחנתי את טענות הסנגור לעוצמת הראיות והמדובר בטענות שיפות יותר לשלב הדיון בתיק העיקרי אך אין בהן כדי לפגום בעוצמת הראיות בהליך המעצר. המדובר בגרסה של שלושה שוטרים שמתארים את האירוע באופן דומה.

7.                  קיומם של שוטרים נוספים שהגיעו, אם כך היה לאחר מכן,(עולה מתוך דו"ח הפעולה שאכן שני שוטרים אחרים הגיעו וליוו את המשיב לבית החולים) אינה משליכה דבר על הגרסה ואינה פוגמת במשקלה; לא הוברר האם היה תיעוד מצולם של המקרה והפרקליטה טענה כי אין הדבר נכון; היעדרה של האבן אף הוא אינו מאיין או פוגם במידה כזו בעוצמת הראיות וניתן לומר כי התהיות שהועלו אינן מספיקות כדי לשלול את גרסת השוטרים או להקטין באופן משמעותי מהמשקל הראייתי הלכאורי של הדברים.  כידוע "בשלב המעצר בוחן בית המשפט אם חומר הראיות לכאורה מבסס סיכוי סביר להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו, והוא אינו נדרש בשלב זה לסוגיות של מהימנות אלא אם כן עולות על פני הדברים מן הראיות לכאורה סתירות ופרכות מהותיות" (בש"פ 5662/11 סאאד חסנין נ' מדינת ישראל, (פורסם במאגרים, 14.8.11) וההפניות שם).

8.                  באשר לעילת המעצר נשענת הבקשה על מהותו של המעשה - ניסיון לשוד - וכן על התנהגות המשיב לאחר מכן: ההשתוללות; המאבק עם השוטרים וניסיון הבריחה. לצד המסוכנות הנובעת מהמעשים נטען גם לחשש ההימלטות הנלמד מכך שהמשיב הוא תושב השטחים. הסנגור טען כי מדובר באדם נורמטיבי שאין בהרשעותיו הקודמות (שעניינן עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק) כדי להביא למסקנה כי הוא מסוכן וכי מוצדק להחזיקו במעצר פרק זמן ארוך עד לתום הדיון בעניינו.

9.                  בהתחשב בכך שמדובר בעבירה חמורה יחסית הכוללת התנהגות אלימה כלפי גורמי אכיפה וכן בהתחשב בכך שמדובר בתושב שטחים ובניסיונות הבריחה הרי שקמות שתי עילות המעצר שנטענו על ידי המבקשת. בנסיבות אלה ומאחר והמדובר בתושב שטחים הרי שהחלופה שהוצעה - שחרורו לשטחים למעשה ללא כל תנאים מגבילים שניתן לאכוף אותם - אינה הולמת את הנדרש נוכח עילות המעצר (השווה בש"פ 6182/11  פלוני נ' מדינת ישראל, (פורסם במאגרים, 12.9.11)).

10.              מורה אפוא על מעצר המשיב עד לתום הההליכים.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ב, 21 יוני 2012, במעמד באי כוח הצדדים והמשיב.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: